הסעיפים הבאים מספקים ניתוח מפורט של בעיות נפוצות בבדיקת סיבים.
(1) מדוע מבחן הסיבים עובר אך החבילה עדיין אובדת במהלך פעולת הרשת?
בבחירת התקן, משתמשים רבים יעשו כמה טעויות ברורות, כגון תשומת לב מועטה אם הסיב שנבדק הוא 50 מיקרומטר או 62.5 מיקרומטר.
הדרישות לערך ההפסד המרבי של הסיבים בעלי שני פתחים גדולות יחסית.בחירה לא נכונה של תקן בדיקת הכבל האופטי תוביל ישירות לשינוי סף הקביעה.לדוגמה, אם הקישור הנמדד בפועל הוא 50μm סיבים, ותקן הבדיקה שנבחר הוא 62.5μm, והאפליקציה היא 100Base-FX, בהנחה שתוצאת הבדיקה היא 10dB, הבוחן יקבל את תוצאת ה-PASS, והמצב האמיתי צריך להיות unqualified מכיוון שהוא חורג מסף ההחלטה של 6.3dB.
זה עונה על השאלה הקודמת, והמבחן עובר, אבל למה הנתונים עדיין יאבדו מנות.
(2) מדוע קצב 10 Gigabit עדיין אינו נתמך כאשר הוא עובר את תקן 10 Gigabit?
יש משתמשים כאלה שמשדרגים את עמוד השדרה של הרשת.הם ישדרגו את המודולים של המתג והשרת.כמובן שהם גם יבדקו את אובדן הסיב ברשת.נראה שאין בעיה בשיטה.הסיב נבדק כדי לעמוד בדרישות של רשת 10 Gigabit., ההפסד קטן מהמגבלה הסטנדרטית, אך השפעת הפעולה בפועל עדיין אינה אידיאלית.
הסיבה לניתוח היא בעיקר שרוחב הפס של כבל הסיבים האופטיים אינו נחשב.רוחב הפס במצב של כבלי סיבים אופטיים שונים מייצג את רוחב הפס המקסימלי שניתן לספק במרחק מסוים.ככל שרוחב הפס של המצב גדול יותר, כך קצב השידור גדול יותר במרחק מסוים. הם נפרסו בשנים קודמות.בדרך כלל, רוחב הפס של המצב נמוך יחסית, פחות מ-160. כתוצאה מכך, לא ניתן להגדיל את המהירות מכיוון שהמרחק ארוך יותר, אם כי ההפסד מקובל בשלב זה.
(3) אובדן הבדיקה עומד בתקן, ואין בעיה ברוחב הפס של המצב.למה יש בעיה בפעולה בפועל?
עדיין יש לנו אי הבנה במבחן.כל עוד האובדן חולף, הסיבים נחשבים תקינים, אבל זה לא המקרה.בהנחה שמצב כזה, העיצוב הסטנדרטי מחייב את אובדן הקישור להיות 2.6dB.אובדן ראש מתאם הוא יותר מ-0.75dB, אך אובדן הקישור הכולל הוא עדיין פחות מ-2.6dB.בשלב זה, אם פשוט תבדוק את האובדן, ייתכן שלא תמצא את בעיית המתאם, אבל בשימוש אמיתי ברשת, זה יהיה בגלל בעיית המתאם.כתוצאה מכך, שיעור שגיאות סיביות השידור גדל מאוד.